צליאק – תסמינים, אבחון וטיפול

celiac-diseas

 

חלק מהתסמינים המאפיינים את מחלת הצליאק
ישנם אנשים החולים בצליאק שאינם סובלים כלל מתסמינים, אחרים עלולים להרגיש לא טוב ולא להיות מודעים לכך שצליאק הוא הגורם לסבלם. למרבית האנשים החולים בצליאק יש תסמין אחד או יותר, ולא כולם סובלים מבעיות במערכת העיכול.
התסמינים הבאים עלולים להצביע על צליאק אולם יכולים להעיד גם על גורמים אחרים:

  • כאבי בטן
  • גזים
  • שלשולים
  • עייפות קיצונית
  • שינויים במצב הרוח
  • ירידה במשקל
  • פריחה בעור
  • האטה בגדילה

 

מדוע קיים גיוון כה גדול בתסמיני הצליאק?
מחקרים רבים עוסקים בשאלה מדוע קיימת שונות כה גדולה בהשפעה של המחלה על בני האדם. מתוך המחקרים עולה כי שלושה גורמים משפיעים על המועד בו מופיעה המחלה ועל דרגת חומרתה:

  1. משך זמן ההנקה
  2. הזמן בו מתחילים לאכול מזון שמכיל גלוטן
  3. כמות המזון המכיל גלוטן אותו צורך האדם

לדוגמה, במספר מחקרים נמצא כי ככל שמי שינק זמן ממושך יותר הסיכוי שמחלת הצליאק תופיע במועד מאוחר יותר בחייו גדל.
התסמינים משתנים גם בהתאם לגילו של האדם ולחומרת הנזק שנגרם למעי הדק. מבוגרים רבים סובלים מצליאק למעלה מעשור לפני שהמחלה מאובחנת. הסיכון לסיבוכים לטווח הארוך כתוצאה מהמחלה גדל ככל שמתארך הזמן בין הופעת המחלה לאבחון ולטיפול בה.

 

כיצד מאבחנים את מחלת הצליאק?

בדיקת דם
בדמם של אנשים החולים בצליאק קיימים רמות גבוהות יותר של נוגדנים, שהם חלבונים התוקפים את התאים או הרקמות בגוף. באבחון מחלת הצליאק נבדקת נוכחותם של נוגדנים מסוג טרנסגלוטמינאז (iTGA) או נוגדני אנטי-אנדומיסיום (EMA). במידה שתוצאות הבדיקה הן שליליות, אך עדיין קיים חשד לצליאק, ייתכן שיהיה צורך בבדיקות דם נוספות. לפני ביצוע הבדיקה יש לאכול באופן רגיל, כולל מזונות המכילים גלוטן, כמו לחמים ופסטות. במקרה בו האדם נמנע ממאכלים המכילים גלוטן לפני ביצוע הבדיקה, עלולות התוצאות לשלול מחלת צליאק, למרות קיומה בפועל.

ביופסיית מעי דק
במקרה בו תוצאות בדיקות הדם והתסמינים מצביעים על חשד לצליאק, מתבצעת ביופסיה במעי הדק במטרה לאבחן סופית את המחלה. במהלך הביופסיה הרופא מסיר פיסות קטנות מרקמת המעי במטרה לאמוד את מידת הנזק לווילי (בליטות דמויות אצבע המצויות ברירית המעי ונקראות בעברית סיסים או מורגים).
לצורך הבדיקה הרופא מכניס דרך הפה צינור דק וארוך (אנדוסקופ) המגיע למעי הדק ובאמצעותו הוא נוטל את הדגימות.

דרמטיטיס הרפטיפורמיס (Dermatitis Herpetiformis – DH)
זוהי מחלת עור המתבטאת בשלפוחיות ובפריחה-אדמדמה בצורה של כתמים עגולים ושטוחים. כ-15-20% מחולי הצליאק סובלים מהמחלה. הפריחה מופיעה בד"כ על המרפקים, הברכיים והישבן. לחולים בצליאק הסובלים מ-DH אין בד"כ תסמינים הקשורים במערכת העיכול.
את ה-DH מאבחנים באמצעות בדיקת דם וביופסיה בעור. אם שתי הבדיקות הן חיוביות המטופל לא חייב לעבור ביופסיה של המעי הדק.

 

 

כיצד מטפלים במחלת הצליאק?
הטיפול היחיד למחלת הצליאק היא דיאטה ללא גלוטן. הרופא ימליץ לחולים שזה עתה אובחנו להתייעץ עם דיאטנית במטרה להרכיב תפריט נטול גלוטן. הדיאטנית תלמד את המטופל כיצד לקרוא את תוויות המזון ולזהות מאכלים המכילים גלוטן, ותסייע לו בקבלת החלטות נכונה בקנייה של מזונות ובאכילה מחוץ לבית.
ריפוי המעי הדק מתבטא בספיגה תקינה של חומרי המזון ע"י הסיסים והעברתם לזרם הדם. בילדים המעי הדק מתרפא בתוך 3-6 חודשים, במבוגרים עלול הריפוי להמשך על פני מספר שנים.
ישנם אנשים שאינם חווים שיפור גם בדיאטה ללא גלוטן. הסיבה העיקרית לתגובה מופחתת לדיאטה היא המשך צריכת כמויות קטנות, ולעתים קרובות נסתרות, של גלוטן. מקורות נסתרים של גלוטן כוללים תוספות כגון עמילן מעובד, חומרים משמרים ומייצבים הכוללים חיטה. יתירה מזאת, מוצרי תירס ואורז רבים מיוצרים במפעלים המייצרים גם מוצרים מחיטה, במצב כזה עלולים להמצא שיירי גלוטן במוצרי תירס ואורז.

לחצו כאן לקבלת מידע נוסף על מה מותר ואסור לאכול במחלת הצליאק.