מחקר שהוצג ב-30 במרץ 2014 בכנס השנתי של ה- American College of Cardiology מצא, כי תוחלת החיים היא קצרה יותר באנשים שאינם עוסקים כלל בפעילות גופנית, או באלו הרצים למרחקים ארוכים, בהשוואה לאלו הרצים באופן מתון.
החוקרים נתחו נתונים שהתקבלו מלמעלה מ-3,800 רצים שגילם הממוצע היה 46. כ-70% מהרצים דיווחו על ריצה של למעלה מ-32 ק"מ לשבוע.
הרצים נתבקשו לספק מידע על שימוש במשככי כאבים הנקראים NSAIDS (תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות) אשר קשורות לבעיות לב, או באספירין שעשוי להגן על הלב. כמו כן, הם נתבקשו לדווח על גורמי סיכון למחלות לב כמו יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה, סוכרת, היסטוריה משפחתית של מחלות לב ועישון.
אף אחד מהגורמים הללו לא יכול היה להסביר את תוחלת החיים הקצרה יותר ברצים למרחקים ארוכים.
לדברי עורך המחקר ד"ר מרתין מטסומורה, לא נמצאה כל סיבה המסבירה את תוחלת החיים הקצרה יותר ברצים למרחקים ארוכים. כמו כן, עד היום לא ידוע מהו המינון האופטימלי של ריצה הנדרשת לבריאות ולאריכות ימים.
ד"ר ג'יימס אוקיפי, מנהל המחלקה למניעת מחלות קרדיולוגיות של אגודת הלב האמריקאית, חקר את הנושא וסקר את ממצאי המחקר הנוכחי. לדבריו ריצה מאומצת מחבלת ביתרונות הבריאותיים שבריצה מתונה. ריצה בעלת קצב מתון שיש לה יתרונות בריאותיים צריכה להיעשות פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע ומשך הריצות השבועי (בסה"כ) לא יעלה על שעה עד 2.5 שעות.
לשוחרי המרתון ממליץ ד"ר אוקיפי להתנסות בריצת מרתון פעם אחת – ולא יותר. באופן כללי לא מומלץ לבצע פעילות גופנית מאומצת משך למעלה משעה אחת.
