מחקר שהתפרסם ב-28 ביוני 2016 במהדורה המקוונת של כתב העת Annals of Internal Medicine מצא, ששלושה טיפולים עשויים לסייע לאנשים הסובלים מהפרעת אכילה בולמוסית (Binge Eating Disorder) .
רק בשנת 2013 הכירה האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית בהפרעת אכילה בולמוסית והיא נכנסה לספר האבחנות הפסיכיאטרי (DSM-5).
הפרעת אכילה בולמוסית שונה מבולימיה, משום שאחרי אכילת כמות מופרזת של מזון האדם לא מרגיש צורך ל"טהר" את גופו כדי להימנע מעלייה במשקל (בהקאה, שימוש במשלשלים, או בפעילות גופנית מאומצת).
אפיזודה של אכילה בולמוסית מאופיינת באכילת כמות גדולה של מזון שנמשכת מספר שעות בהן האדם מרגיש חוסר שליטה על מעשיו. אדם מאובחן כסובל מהפרעת אכילה בולמוסית כאשר אפיזודה כזו מתרחשת לפחות אחת לשבוע במשך שלושה חודשים רצופים. אכילה בולמוסית מאופיינת באכילת כמויות גדולות מהרגיל שאחריה מתלוות תחושות כמו אי-נוחות, מבוכה, דיכאון או רגשי אשם.
צוות החוקרים סרק 34 מחקרים קליניים שבחנו שיטות טיפול שונות בהפרעת אכילה בולמוסית. מתוצאות הסריקה עולה כי הסיכוי להימנע מאכילה בולמוסית היה גדול פי 5 באנשים שנטלו חלק בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, לעומת אחרים שלא קבלו טיפול דומה. טיפול קוגניטיבי התנהגותי מסייע למטופלים להבין את הסיבות המניעות אותם להתנהגויות אלו והבנה זו מביאה בהדרגה להתנזרות מההתנהגות המזיקה.
עוד עולה מהמחקר כי לאנשים שנטלו את התרופה Vyvanse היה סיכוי גדול פי 2.5 להימנע מאכילה בולמוסית בהשוואה לאחרים שלא נטלו את התרופה.
Vyvanse היא התרופה היחידה המאושרת ע"י ה-FDA לטיפול בהפרעת אכילה בולמוסית. במקור שמשה התרופה לטיפול בהפרעות קשב וריכוז. חוקרים סבורים שהיא עשויה לעזור לאנשים להתמודד עם החלקים האימפולסיביים והכפייתיים בהפרעת אכילה בולמוסית.
כמו כן נמצא, כי לאנשים שנטלו תרופות דיכאון מהדור השני (פרוזאק, פקסיל, זולופט ועוד) היה סיכוי מוגבר ב-67% לצמצם את כמויות המזון שאכלו.
תרופות נוגדות דיכאון מהדור השני כוללות מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI) ומעכבי ספיגה חוזרת של נוראפינפרין (SNRIs). הם מעמעמים רגשות של דיכאון שתורמים לעתים קרובות לאכילה מופרזת.
לדברי מחברת המחקר, פרופסור קימברלי בראונלי, מתוצאות סריקת המחקרים עולה באופן בולט יתרונם של שלושת הטיפולים. לדבריה, "עדיין איננו יכולים לומר לרופאים, 'התחילו עם הטיפול הזה ולאחר מכן הוסיפו טיפול אחר', נדרשים עוד מחקרים רבים על מנת להמליץ על דרך הטיפול. עם זאת, אנו נותנים פלטפורמה טובה לרופאים שעשויה לשמש אותם בטיפול בהפרעה זו".
