[ad#צבעי מאכל]
קבוצות עיקריות של צבעי מאכל צבעי מאכל המסוכנים ביותר צבעי מאכל על בסיס טבעי כיצד להימנע מצריכה מוגזמת של צבעי מאכל?
צבע מאכל מוסף למזון או למשקה על מנת לשפר את מראהו ולעשותו מושך יותר לקונה הפוטנציאלי. על אף שמם המטעה- אף אחד מצבעי המאכל אינו נמצא תחת ההגדרה של מוצר הראוי למאכל. צבעי מאכל מספקים צבעים ססגוניים ויפים יותר למיני מזונות וממתקים ויצרני הממתקים לא חוסכים בהם על מנת להפוך את הילדים לצרכנים אדוקים של מיני ממתקים וגלידות.
את צבעי המאכל ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות:
1. צבעי הזפת והפחם (Coal tar Dyes): צבעי זפת הפחם הם הצבעים הצהובים, הכתומים והאדומים המייפים את המזון. כמו כן נמנים על קבוצה זו הצבעים הכהים יותר כמו שחור, סגול וכחול המוספים למזון או למשקה על מנת להסתיר פגמים ו/או לעשותם למושכים יותר. אחד המרכיבים בקבוצת צבעי הזפת והפחם הוא הבנזן (benzene) שמוגדר על ידי משרד הבריאות הישראלי כמסרטן. משרד הבריאות מחייב את יצרני המזון לציין במפורש על התווית שעל גבי האריזה את הימצאות הצבעים. אמנם משרד הבריאות מגביל את כמות של צבעים הללו, אולם אין הוא אוסר מכירתם. המדינות היחידות שאסרו את השימוש בצבעים הסינתטיים שמכונים צבעי זפת הפחם הן מדינות צפון אירופה, ובעיקר נורבגיה.לעיתים משלבים בין תוצר הזיקוק השני לבין צבע מקבוצת האזו ואז השילוב שנוצר הוא מזיק אף יותר.
2. צבעי אזו (Azo Dye): בקבוצה זו נכללים כמעט כמחצית מצבעי המאכל המלאכותיים. הצבעים מבוססים על נפט, פחם ותרכובות כימיקלים. הם אינם מסיסים במים או בחומר אורגני ולכן הם עוברים תהליך בו הם מתחברים לתרכובת המכילה אלומיניום והופכים בדרך זו למסיסים במים. קבוצה זו נחשבת ליציבה, זמינה ובעיקר זולה להפקה. גם כאן משרד הבריאות אינו אוסר על השימוש בהם אלא רק מחייב את יצרני המזון לציין במפורש על האריזה את סוג הצבעים שהוספו למזון ואת סימונם הכימי.
בארץ נהוגה השיטה האירופאית של סימון תוספי מזון, ובכללם צבעי מאכל, על ידי קוד מספרי המתחיל באות E. כל המספרים בטווח שבין E100 ל-E181 שמורים עבור צבעי מאכל. תקנות משרד הבריאות מחייבות לציין על גבי האריזה את שמם של ארבעה צבעים בלבד: טרטרזין ((E-102, סנסט ילו (E-110) פחם שחור (E-153) ואדום אלורה (E-129).
צבעי המאכל שנחשבים למסוכנים ביותר
שמונת צבעי המאכל הסינתטיים המסוכנים ביותר, שמותרים לשימוש בארץ, כולל הסימון שלהם והסיכונים הכרוכים בצריכתם:
E102 – טרטרזין. צבע צהוב. מוסף בדרך כלל במאפים, מרקים, אטריות, ממתקים ומשקאות קלים. עלול לגרום להיפראקטיביות והפרעות קשב וריכוז אצל ילדים, אלרגיות, אסתמה, אורטיקריה (סרפדת), גירודים, ראייה מטושטשת, מיגרנה וכאבי ראש, פגיעה בכרומוזומים, בבלוטות הלימפה ובבלוטת התריס ועידוד גידולים סרטניים שונים. שילוב של טרטרזין עם חומצה בנזואית עלול לגרום לפגיעה חמורה, במיוחד בילדים. נחשב למסוכן ביותר.
E110 – סנסט ילו. צבע צהוב-כתום. מוסף במיני מאפה, דגני בוקר, משקאות קלים וריבות. עלול לגרום להיפראקטיביות ובעיות קשב, גידולים בכליות וגידולים סרטניים נוספים, פגיעה בכרומוזומים וגרימת מוטציות גנטיות, החמרה של תופעות אלרגיות כמו אורטיקריה, אף סתום, נזלת, כאבי בטן, הפרעות עיכול, הקאות, פריחות עור ועוד. כשהוא מעורב עם צבעים אדומים הוא עלול לגרום לאסתמה ולהפרעות נשימה.
E122 – אזורובין. צבע אדום. ניתן למצוא אותו בממתקים, כמו לדוגמא מרשמלו. חשוד כגורם לסרטן, דלקות עור, אלרגיות והיפראקטיביות. מסוכן במיוחד לרגישים לאספירין או לסובלים מבעיות בדרכי הנשימה ומאסתמה. מסוכן לילדים.
E124 – פונסו. צבע אדום. נמצא באבקות מרק, שימורי פירות וג'לי, נקניקים, מרקים, רטבים, לפתנים וריבות. חשוד כגורם לסרטן, לחץ בחזה, בעיות נשימה ואסתמה, הלם אלרגי. עלול לגרום להיפראקטיביות ולאלרגיות כשהוא מעורב עם צבעים צהובים-כתומים.
E127 – אריטרוצין. צבע אדום. עלול לגרום לעלייה של חלבון שקושר יוד, פעילות יתר וגידולים בבלוטת התריס, פגיעה בכרומוזומים ובכלי הדם, היפראקטיביות והפרעות קשב אצל ילדים ורגישות לאור. כשהוא מעורב עם צבעים כחולים הוא עלול לגרום גם לבעיות נשימה.
E129 – אלורה. צבע אדום. מצוי בדובדבנים מסוכרים, עוגות ובשר מעובד. עלול לעורר אלרגיות, גידולים ולימפומות. אסור לשימוש לסובלים מרגישות בדרכי הנשימה או מאסתמה או למי שרגישים לאספירין.
E132 – אינדיגו קרמין. צבע כחול. מצוי בממתקים, ארטיקים, גלידות ודגני בוקר. עלול לעורר אלרגיות ולגרום לבחילות, עלייה בלחץ דם, פריחה על העור, גירודים, בעיות בדרכי הנשימה וגידולים במוח. כשהוא מעורב עם צבעים אחרים הוא עלול להחמיר בעיות נשימה ולגרום לאסתמה. אצל ילדים עלול להחמיר בעיות היפראקטיביות והפרעות קשב וריכוז.
E133 – צבע כחול. משתמשים בו לעיתים קרובות בשילוב עם טרטזין לקבלת צבע ירוק. מצוי בממתקים, משקאות קלים, ג'לי, גלידות ושלגונים. עלול לעורר אלרגיות, היפראקטיביות והפרעות קשב וריכוז חשוד כגורם לגידולי מוח.
צבעי מאכל על בסיס טבעי
צבעי מאכל טבעיים מופקים ממזון, וויטמינים ומינרלים או מאצות. הם בטוחים יותר לשימוש אך היצרנים אינם מרבים להשתמש בהם משום שהם יקרים יותר, לא יציבים לאורך זמן ומקצרים את חיי המדף של המוצר.
רשימת צבעי מאכל טבעיים:
E-163 צבע משתנה בין אדום לכחול בהתאם לרמת החומציות. הצבע מופק מכרוב סגול, ענבים, ורדים ודובדבנים. משתמשים בו בסוכריות, משקאות על בסיס פרי, גלידות, יוגורט וריבות.
E-162 צבע אדום. הצבע מופק מסלק או פרי הקקטוס. משתמשים בו בסוכריות, יוגורט, גלידות, רטבים לסלט ותערובות לעוגות E-150 צבע קראמל מופק מסוכר מחומם. משתמשים בו במאפים, סירופים ורטבים.
E-160 אדום, צהוב וכתום. מופק מעגבניות, פפריקה, חמאה ותירס. משתמשים בו במוצרי בשר וברטבים לסלט.E-140 ירוק. מקורו בעלים ירוקים. משתמשים בו בפסטה ירוקה ובתרד מיובש.
E-101 צהוב. מופק מעלים, לתת, חלב וביצים. משתמשים בו בקמח, לחם ומאפים ודגני בוקר.E-100 כורכום. מופק מכורכום. חרדל, תבלינים, גלידות, גבינה, מרקים, שמני בישול, רטבים לסלט וממתקים.
חשוב לזכור כי יש לנקוט אמצעי זהירות גם כשמדובר בצבעי מאכל טבעיים. צבע המאכל האדום הטבעי E120, שמופק מסוג של חרק, עלול לעורר תגובה אלרגית קשה ואינו מומלץ לשימוש לילדים היפראקטיביים. במדינות מסוימות אף אסרו את השימוש בפפריקה כצבע מאכל. הצבע האדום אורצ`יל (E121) שמופק מחזזיות (מין צמח) אסור בישראל לשימוש מחמת הסיכון הרב שבו. אנשים שסובלים מבעיות בכיס המרה או מצהבת צריכים לצרוך בזהירות מאכלים שהוסף להם כורכום כצבע מאכל.
כיצד להימנע מצריכה מוגזמת של צבעי מאכל?
– בעת קניית מוצרים היו ערים לתכולת צבעי המאכל שבהם ולמקורם.
– העדיפו מאכלים או משקאות בעלי צבע מאכל טבעי או ללא צבע בכלל.
– העדיפו צבעי מאכל בהירים שהם פחות מזיקים.
– הימנעו מאכילת סוכריות כסף המיועדות לקישוט עוגות, ומכל מאכל הצבוע בכסף ובזהב. האלומיניום, הכסף והזהב הם מתכות רעילות למאכל.
– הכינו צבעי מאכל טבעיים. כמו לדוגמא מיצוי של סלק לקבלת צבע אדום, מחית תות לצבע ורוד, מיץ ענבים לקבלת צבע ירקרק ועוד.
