[ad#הפרעות אכילה]
סכנה בריאותית שכיחות המחלה אכילת יתר כפייתית בולימיה אנורקסיה שילוב בין אנורקסיה ובולימיה כיצד אנו כהורים יכולים לעזור?
הפרעות אכילה מתחילות בדרך כלל מתוך כוונה כנה לעשות דיאטה על מנת להוריד במשקל. אולם בהדרגה משתלטת הדיאטה על החיים. כל המחשבות סובבות סביב האוכל ובו בזמן קיים פחד מאכילה. פחד מלהיות שמן/ה, פחד מאיבוד שליטה. לעיתים נכנעים לדחף האכילה ואז היא עלולה להפוך לזלילה חסרת מעצורים. הזלילה גורמת להרגשה של דחייה ורצון "להיפטר" מהאוכל. קיימות שיטות שונות לנסות ו"להיפטר" מעודף המזון: הקאות יזומות, שימוש במשלשלים ו/או אימון גופני מפרך במיוחד.
סכנה בריאותית. הפרעות אכילה עלולות להוות סכנה ממשית ומשמעותית לבריאות. הפרעות אכילה עלולות עם הזמן לגרום לתת-תזונה, התייבשות, דילול השריר, פגיעות נוירולוגיות, קרע בוושט, לחץ דם נמוך, איבוד העצם, הפסקת המחזור החודשי, פגיעה בזגוגית השן, הפרעות בקצב הלב ולעיתים אף עלולות להסתיים במוות.
שכיחות המחלה. בארה"ב לבדה יש כיום 10 מיליוני בני-אדם הלוקים בהן. שירות הבריאות האמריקאי העריך שבמהלך מחזור חיים של אדם, כ-50 אלף איש ימותו כפועל יוצא של הפרעת אכילה.
שכיחות האנורקסיה והבולימיה באוכלוסייה הכללית בארץ היא 1%. בקרב בני-הנוער בישראל השכיחות של הפרעות אכילה היא כ-5%, כשהשכיחה ביותר היא האנורקסיה. 90% מהלוקים בהן הן נשים. השכיחות גבוהה יותר בקרב העוסקים בדוגמנות, בריקוד ובהתעמלות. ב-85% מהמקרים ההפרעה מתחילה בגילאי 12-20.
ישנם שלושה סוגים של הפרעות אכילה: אכילה כפייתית, בולימיה נרבוזה ואנורקסיה.
אכילת יתר כפייתית
אכילה כפייתית היא תופעה שבה האדם נכנס לבולמוס של אכילה ומתחיל לזלול ללא הפסק ומבלי שיחוש תחושת שובע. במהלך בולמוס כזה אדם יכול "לחסל" מכל הבא ליד (לעיתים גם מזון ישירות מהמקפיא…) לאחר ההתקף, חש האדם הלוקה בהפרעה תחושת גועל עצמית, בושה ודיכאון.
הטיפול בהפרעה הוא בעיקר טיפול פסיכולוגי, שמטרתו ללמד את החולה את ההתנהגות הרצויה, וכיצד הוא יוכל להתמודד עם הדחפים המניעים את חייו, במקום להיות נשלט על ידיהם.
בולימיה
בולימיה היא תופעה הדומה להתקפי הבולמוס, אך מקורה שונה. אנשים הסובלים מבולימיה נכנסים להתקפי בולמוס שנחשבים חמורים יותר מהתקפי הבולמוס ה"רגילים", והם מסוגלים לאכול הכול – כולל אוכל מקולקל. לאחר ההתקף, מציפים את החולה תחושות אשמה וגועל, והוא מנסה לטהר את גופו מכל האוכל שזה עתה הכניס לפיו. דרכי ההיפטרות מן האוכל הן מגוונות – החל מהקאה וכלה בתרופות משלשלות. גם הבולימיה קשורה לבעיות של דימוי גוף (כיצד אני רואה את הגוף שלי, וכיצד אחרים רואים אותו). הבולימיה היא מחלה מסוכנת מאוד שכן הגוף לא בנוי לעמוד במעמסת האכילה ולא במעמסת הוצאת המזון מתוכו ללא תהליך מסודר של עיכול.
המאפיין העיקרי של הבולמיה הוא בולמוס זלילה ואחריו הקאה יזומה; הדבר יכול להתרחש כמה פעמים ביום. הזלילה וההקאה הבאה בעקבותיה גורמות להרגשה זמנית של אופוריה (high), ולכן נוצרת התמכרות.
הטיפול בבולימיה כולל טיפול פסיכולוגי להקניית כלים נכונים להתנהגות נאותה ושליטה על דחפים. כמו כן לעיתים יש גם גם צורך בטיפול תרופתי- פסיכיאטרי שמשפר את מצב הרוח ומייצב אותו, וגורם להפחתה בהתקפי הבולמוס.
אנורקסיה
המחלה הידועה ביותר בתחום הפרעות האכילה היא האנורקסיה, או בשמה הרפואי אנורקסיה נברוזה. רוב הלוקים במחלה הן נערות צעירות או נשים צעירות בשנות ה-20 המוקדמות לחייהן, אך קיימת עלייה מתמדת בשיעור הגברים והנערים הלוקים במחלה, וכן בילדות צעירות יותר הלוקות בה.
אנורקסיה היא תופעה שבה האדם מפחד כל הזמן מעלייה במשקל על אף שלמעשה הוא יורד במשקל. הירידה במשקל מלווה בהרעבה עצמית ובהתנהלות יוצאת דופן בכל מה שקשור למזון ולאכילה. פעמים רבות מלווה האנורקסיה בבעיות נפשיות אחרות כמו דיכאון, חרדה, עצבנות-יתר ועוד. האנורקסיה היא מחלת הנפש שהתמותה ממנה היא גבוהה יותר ביחס לכל מחלות הנפש האחרות. הטיפול במחלה הוא מורכב וסבוך, וכולל מרכיב פיזי ומרכיב נפשי/פסיכיאטרי.
הטיפול הגופני נועד לייצב את משקל החולה ולדאוג שהיא לא תמות מרעב וממחסור בתזונה. המרכיב השני של הטיפול הוא טיפול פסיכיאטרי שכולל תרופות נגד חרדה ודיכאון וכן טיפול פסיכולוגי, שמנסה לתקן את דימוי הגוף העצמי המעוות שיש ללוקים באנורקסיה.
שילוב בין אנורקסיה לבולימיה
לעיתים קרובות אנו עדים לשילוב בין אנורקסיה לבולימיה: צמצום דרסטי של המזון הנאכל למספר ימים או שבועות (אנורקסיה) ומיד לאחריהן זלילה נטולת רסן וניסיון להיפטר מעודף הקלוריות (בולימיה). פעילות גופנית יכולה גם היא לשמש אמצעי להיפטר מהקלוריות העודפות – ריצה של 2 ק"מ נוספים בגלל אכילה של עוגייה מקובלת יותר חברתית מאשר להקיא מיד לאחר האכילה. המנגנון והסיבה זהים בשני המקרים.
אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה הן הפרעות אכילה הניתנות לטיפול. כאשר אינן מאובחנות ואינן מטופלות בצורה נכונה, הן עלולות להיות מסוכנות, להתפתח להפרעות כרוניות, לגרום לסיבוכים רבים ואף למוות. מכאן חשיבות האיתור המוקדם והטיפול הנכון.
כיצד אנו כהורים יכולים לעזור?
* לדעת שאינכם יכולים לגרום לנער/ה הסובלים מאנורקסיה לאכול, או לשבור את מעגל הזלילה וההוצאה של הבולימי – אל תנסו לעשות זאת כי ממילא לא תצליחו.
* להבין שאנורקסיה או בולימיה אינן מחלות הקשורות לאוכל, הן קשורה לכאב נפשי ולהערכה עצמית נמוכה. אם נתמקד במזון – אנו רק עלולים לסבך את הבעיה.
* היו קשובים לילדכם. בכל מקום, אם זה במהלך הטיפול או בבית, הקשיבו לילדכם והימנעו ככל האפשר מביקורת.
* עודדו את ילדכם לבטא רגשות מודחקים כלפיכם או כלפי בני משפחה אחרים.
* דאגו לקבלת עזרה מקצועית מצוות רפואי הכולל בדרך כלל רופא, דיאטנית ופסיכולוג. יש להניח שתתקלו בסירוב לשיתוף פעולה מצד החולה משום שההתכחשות והפחד מהווים חלק בלתי נפרד מהמחלה.
* היו מודעים להשפעה השלילית של אמצעי התקשורת. מומלץ להיעזר בתקשורת תוך הכוונתה למסרים חלופיים.
* להפחית כל התייחסות ביקורתית של בני משפחה למשקל ולהופעה חיצונית.
* שיתוף פעולה מלא עם הצוות המטפל. הבאת ילדכם לטיפול הוא חלק חשוב אך חשוב לא פחות הוא לשתף פעולה עם הצוות המטפל. השתתפות פעילה בטיפול ממחישה לילד את דאגתכם האמיתית לרווחתו.
* לעתים הפרעת האכילה של ילדכם עלולה לעורר אצל אחד ההורים בעיות "רדומות" – בעיקר אם אחד מההורים סבל בעצמו מהפרעות הקשורות במשקל ובאכילה. חשוב להפריד בין הבעיות הרגשיות של ילדכם לבין אלו שלכם וכך לאפשר לכם להתייחס ספציפית להפרעה של ילדכם.
* הפרעת אכילה בילדים ומתבגרים היא בעיה מורכבת והזמן הדרוש לטפל בה הוא לעיתים ארוך. השתדלו לדאוג לילדכם ולתמוך בו לאורך כל הדרך.
לחצו כאן לקבלת רשימת מרכזים להפרעות אכילה ברחבי הארץ