מחקר שפורסם ב-25 באוגוסט 2014 במהדורה המקוונת של כתב העת Pediatrics מצא, כי מתבגרים במשקל תקין עלולים לסבול מהפרעות אכילה מסוכנות.
אנורקסיה נברוזה היא מחלת נפשה המאופיינת בירידה מופרזת במשקל המלווה בתסמינים פסיכולוגיים הכוללים דימוי עצמי מעוות ופחד מעלייה במשקל, חלק מהחולים עלולים גם לסבול מדיכאון וחרדה. החולים הסובלים מתסמינים פסיכולוגיים, אך אינם מצויים בתת-משקל מקוטלגים כ-EDNOS
(Eating Disorders Not Otherwise Specified).
המחקר נערך באוסטרליה וכלל 99 בני נוער בגילאים 12-19. בשנת 2005 8% מהמשתתפים סבלו מהפרעות אכילה מסוג EDNOS. מאידך, בשנת 2009 אובחנו למעלה מ-47% כסובלים מההפרעה (!).
שתי הקבוצות (האנורקסיה נברוזה והסובלים מ-EDNOS) איבדו בממוצע כ-12 ק"ג ממשקלם. לדברי החוקרת הבכירה, הדיאטנית מליסה וייטול, התפיסה הכללית של הפרעות אכילה, בעיקר אנורקסיה נברוזה, מתקשרת למראה גוף כחוש. מחקר זה מדגיש כי עצם הירידה במשקל, ולא דווקא המשקל עצמו, עלולה להוביל להפרעות אכילה מסוכנות.
מומחים נוספים טוענים כי הדגש על המשקל כמדד להפרעות אכילה גורם לכך שרבים מבני הנוער עפים מתחת לרדאר ואינם מאובחנים. אנו מותנים לחשוב שערך נמוך מידי של מדד מסת הגוף (BMI) – המשמש אמת מיד למשקל תקין ביחס לגובה – הוא המאפיין העיקרי של אנורקסיה נברוזה.
"אנו עדים לתופעה זו על בסיס יומי ומכנים אותה בשם אנורקסיה לא טיפוסית. בני נוער שיש להם את כל התסמינים הפסיכולוגיים, ההתנהגותיים, הקוגניטיביים והפיזיים של אנורקסיה נברוזה, מלבד המשקל". כך, לדברי לסלי סים, פרופ' לפסיכולוגיה קלינית במחלקת הילדים של המרכז הרפואי מיו קליניק (Mayo Clinic).
במחקר זה תופעות הלוואי של הירידה במשקל היו זהות בשתי הקבוצות; רמות נמוכות ומסוכנות של זרחן (פוספט) בדם, דופק נמוך, 38% מקבוצת ה-NDNOS ו-30% מקבוצות האנורקסיה נברוזה נזקקו להאכלת באמצעות צינור הזנה.
הורים רבים טוענים שחשבו כי הירידה במשקל היא בריאה ונכונה עד שהעניינים יצאו מכלל שליטה. המומחים מדגישים שההורים אינם "אשמים" בהפרעות האכילה של ילדיהם, אולם הם עשויים לשחק תפקיד חשוב בזיהוי התסמינים, בעיקר בשלבים המוקדמים. תסמינים אלו כוללים שינויים משמעותיים בדפוסי האכילה, פעילות גופנית מוגזמת, דימוי גוף לא מציאותי, דיכאון, חרדה וחוסר מעורבות בתחומים בהם גילו עניין בעבר.
