מה מסתתר מאחורי ההכרזות על מזון בריאותי?

הצמיחה בשוק המוצרים המשווקים כבריאותיים היא מהמהירות בענף תעשיות המזון. בחזית מוצר המזון או המשקה מדגישים היצרנים את היותו "בריא", "טבעי", "פרוביוטי" ועוד, אלא ששכפי שיתברר בהמשך, המידע שאליו נחשפים הצרכנים הוא מידע חד-צדדי שמספקת התעשייה ואינו מבוסס כלל על טיבו ואיכויותיו התזונתיות של המוצר.
אנא בדקו אם המוצרים הבריאותיים אותם אתם מתכוונים לרכוש מכילים את המרכיבים הבאים:

חיידקי ביו
בדרך כלל החיידקים מגיעים מחו"ל ממפעלים המתמחים בייצור חיידקים ידידותיים. אלו חיידקים בעלי רגישות רבה שחלקם נכחדים בדרך למוצר המוגמר. אמנם המוצר עשוי להכיל חיידקי ביו, אולם דרושה כמות לא מבוטלת של חיידקים על מנת ליצור אפקט בריאותי. על גבי המוצרים (בדרך כלל יוגורטים מסוגים שונים) לא נכתבת כמות החיידקים בפועל.

שומן רווי
צריכה רבה של שומן רווי לאורך זמן נמצא כאחד הגורמים המשפיעים בהתפתחות של מחלות לב וכלי דם בעתיד. התקן של מינהל המזון האמריקאי מגדיר מזון כבריא אם הוא מכיל פחות מ-1.5 גרם שומן רווי ל-100 גרם מוצר. רבים מן המוצרים המתהדרים בתואר בריאותיים מכילים כמות גבוהה מזו.

נתרן (מלח)
צריכה מוגזמת של נתרן מגבירה את הסיכון ליתר לחץ דם ולהתפתחות מחלות לב וכלי דם. הנתרן הוא מינרל שמרכיב את המלח והוא מסתתר במאכלים רבים, בדרך כלל תעשייתיים, כמו עוגות, חומוס, נקניק, דגני בוקר ולחם ועוד רבים.  את הנתרן מוסיפים למזון בשל הטעם, יכולתו להוציא נוזלים וכחומר משמר. מזונות עשירים בנתרן. גם מזונות שנתפסים כמזונות בריאות עלולים להכיל כמות גדולה של מלח.
כמות הנתרן המומלצת לילדים:
בגילאי 7-11 היא 1.2 גרם נתרן ליום
בגילאי 12-18 היא 1.6 גרם נתרן ליום

מלטיטול, אריתרטול, איזומאלט וסורביטול
אלו הם סוכרים אלכוהוליים וממתיקים מלאכותיים. מלבד גזים, רכיבים אלה עלולים לייצר אפקט משלשל חזק. לכן, באוסטרליה ובניו זילנד נדרשים היצרנים להצמיד תווית אזהרה למזונות המכילים אותם. הם מצויים ברבים מחטיפי האנרגיה והבריאות המשווקים בארץ.

שומן צמחי
לרוב מאחרי המילה שומן צמחי מצוי למעשה שמן דקלים. שמן דקלים נמצא באלפי מוצרי מזון, קוסמטיקה וחומרי ניקוי אך בדרך כלל הוא מוסווה במושג "שומן צמחי". שמן דקלים מכיל כמות לא מבוטלת של שומנים רוויים.  בתעשייה עושים בו שימוש רבי מפני שהוא זול ונוח לעיבוד.

E-282 – קלציום פרופיונט
בין החומרים המשמרים הנפוצים ביותר בלחמים. מוסיפים אותו כדי להבטיח שהלחם ישמור על טריות לזמן ממושך. במחקר אוסטרלי מ-2002 נמצא שהחומר עלול לגרום הפרעות ריכוז ושינה בילדים.

טופו וחלבון סויה
צריכה של מוצרים על בסיס סויה היא נושא שעדיין שנוי במחלוקת. לנוכח מחקרים אחרונים שהצטברו המליץ משרד הבריאות בארץ לצמצם ככל שניתן את צריכת הסויה, בעיקר בקרב ילדים, בעיקר משום שהוא מכיל חומרים דמויי הורמון המין הנשי אסטרוגן העלולים להשפיע על התפתחותם של ילדים.

מחית פרי
כאשר הפרי מגיע למפעל התעשייתי הוא כבר עבר תהליך של עיקור וקיצוץ כדי להפוך את מרקמו לחלק ואחיד. התהליך הזה מוציא מהפרי המקורי את ערכו התזונתי ואת טעמו המקורי.  הפרי מוסף ליוגורט כדי שלצרכן תהיה תחושה שהוא אוכל פרי אמיתי שהוא שם נרדף לבריאות.

קמח מלא
קמח מלא הוא קמח שנטחן מגרעין החיטה בשלמותו (כולל הקליפה). בקמח לבן חסרים הויטמינים, המינרלים והסיבים התזונתיים המצויים בקמח מלא ולכן ההמלצה היא לאכול מוצרים מקמח מלא. התקן הישראלי מתיר להוסיף את המילים "קמח חיטה מלא" גם למוצרים המכילים רק 51% קמח מלא ו-49% קמח לבן או שהוסיפו לו סובין.

משקה פרי
הפרי מהווה בדרך כלל רק כ10-15% מן המשקה. רוב המשקאות מבוססים על מים וסוכר.

E215 – סודיום בנזואט
חומר המונע היווצרות של פטריות וחיידקים ושכיח מאוד במשקאות קלים, בסלטים, בחמוצים וברטבים. הוא מאושר לשימוש בישראל, בארצות הברית ובאירופה. במחקר שנערך בבריטנה בשנת 2007 נמצא שהתנהגויות היפראקטיוויות, אימפולסיוויות וחוסר קשב החמירו אצל ילדים שצרכו תוספים אלה.

שתפו, עקבו אחרינו וסמנו לייק: