אבחנה כפולה – סוכרת מסוג 1 והפרעות אכילה

אבחנה של סוכרת מסוג 1 שלה מתלווה הפרעת אכילה מכונה בשפה הרפואית "ED-DMT1" (קיצור המילים: Eating Disorder-Diabetes Mellitus Type 1). אבחנה זו מתארת שימוש לרעה מכוון באינסולין במטרה לשלוט במשקל. הדבר יכול להתבטא בהפחתת המינון של אינסולין, הפסקה מוחלטת של נטילת אינסולין ועיכוב בזמני ההזרקה. כל הפעילויות הללו עלולות להוביל לעלייה מופרזת של רמות הגלוקוז בדם (היפרגליקמיה) והפרשת גלוקוז בשתן. לאבחנה זו עלולות להתלוות גם סימנים של הפרעות אכילה; לדוגמה, אלו שאינם מזריקים אינסולין לאחר שאכלו באופן מופרז (או בכמות גדולה מזו שהם רגילים לה) כאמצעי ל"טיהור" או סילוק כביכול של עודף הקלוריות.
המאובחנים בתחלואה כפולה מסוג ED-DMT1 עלולים לסבול מהפרעות אכילה שונות,  או משינויים מכוונים שהם עושים במינון האינסולין ובזמני ההזרקה – מבלי שתתלווה לכך הפרעת אכילה כלשהי.

מהי שכיחות האבחנה?
בארצות הברית נמצא אחוז גבוה של חולים בסוכרת מסוג 1 הסובלים מהפרעות אכילה ומרכזים רפואיים רבים מדווחים על עלייה ניכרת בחולים אלו. רבים מהם נדרשים לטיפול רפואי או לאשפוז.

על פי מחקרים אחרונים שבוצעו מתברר כי אנשים החולים בסוכרת מסוג 1 מצויים בסיכון מוגבר לסבול מהפרעות אכילה בהשוואה לאנשים שאינם סוכרתיים. נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר מגברים, ונערות בתקופת ההתבגרות והטרום-התבגרות הן קבוצה פגיעה במיוחד.

מה גורם לתחלואה הכפולה?
ל-ED-DMT1 אין גורם ספציפי, אולם אין ספק שיש לו רקע גנטי. בנוסף, תכונות אישיות מסוימות עלולות להגביר את הסיכון לתחלואה כפולה זו. לעתים אירוע טראומטי, כמו גירושין או אבדן, עלולים לעורר הפרעות אכילה באנשים עם נטייה לסבול מהפרעות אלו.

קיימים גורמים שעלולים להגביר את הסיכון להפרעות אכילה והם כוללים:

• התעסקות יתר במזון. במחלת הסוכרת יש הכרח להתעסק במזון – סוג המזון, הגבלת מזונות. ספירת פחמימות ותכנון הארוחה הם חלק הכרחי בפיקוח על רמות הסוכר. מצב זה עלול לגרום להתנהגות אובססיבית ביחס למזון.
• אינסולין עלול לגרום לעלייה במשקל. במקרים רבים כאשר מתחילים להזריק אינסולין עלולים לעלות במשקל – עובדה שגורמת לאי-נוחות פיזית ורגשית.
• לחץ הנפשי הכרוך בטיפול במחלה כרונית. הצורך להתמודד כל החיים עם מחלה כרונית גורם לעתים קרובות ללחץ פסיכולוגי כבד. אין אפשרות לאמוד את הלחץ במחקרים מדעיים, אך הוא ללא ספק בעל השפעה על התפתחות הפרעות אכילה.
• גורם הפיתוי. למרבה הצער, שינויים במינונים ובזמני ההזרקה של אינסולין, הם דרך קלה ופשוטה (אם כי מסוכנת) להיפטר מעודף משקל. קשה מאוד לעמוד בפיתוי כאשר משהו נאבק בהפרעות אכילה או בדימוי גוף נמוך.

הסימנים הקליניים והתסמינים (סימפטומים) של אבחנה כפולה
הסימן השקט ביותר של ED-DMT1 היא ירידה במשקל. בנוסף, חוסר איזון של רמות הסוכר בדם (בעיקר אם אותו אדם היה מאוזן קודם לכן).
אנשים הסובלים ממחסור כרוני באינסולין (שבמקרים אלו הביאו זאת על עצמם) עלולים אף לסבול מ:

• קטונוריה – הופעת קטונים בשתן. קטונים הם תוצרי פירוק של שומנים. הופעתם בשתן היא סימן לכך שהגוף משתמש בשומן למטרות אנרגיה. הדבר עלול להוביל לחמצת מטבולית.
• צמא מופרז
• השתנה תכופה ומרובה
• עיכוב בגדילה בקרב מתבגרים
• אפיזודות חוזרות של רמות גבוהות של סוכר בדם (היפרגליקמיה)
• רמות גבוהות של המוגלובין A1C

סימנים כלליים של הפרעות אכילה כוללים:

• התקפי זלילה
• התנהגות חריגה או טקסית הקשורה לאוכל
• סירוב לאכול בנוכחות אחרים
• עיסוק ודיבור מופרז בכל הקשור למזון, דימוי גוף, פעילות גופנית ומשקל גוף.

התפיסה השגויה כי הפרעות האכילה בקרב בנות נובעת מהסיבה להיראות דקיקות כמו דוגמניות – תקפה גם במקרים אלו. הסיבות הן עמוקות הרבה יותר. במקרים רבים ב-ED-DMTI אחת הסיבות להפרעות אלו הוא הכעס שמרגיש החולה על הגוף "שבגד" בו.

סיבוכים שעלולים להיגרם לסובלים מ- ED-DMT1
ישנם סיבוכים חריפים וסיבוכים כרוניים שעלולים להיגרם כתוצאה מהתחלואה הכפולה. שניהם עלולים להיות מסוכנים ואף קטלניים. מחסור באינסולין עלולה לגרום להיפרגליקמיה, או רמות גבוהות של גלוקוז בדם. היפרגליקמיה עלולה לגרום נזק לכלי הדם הקטנים ולתאי העצב.

רמות הגבוהות מאוד של גלוקוז שנצפות בחולים אלו גורמות לכך שהופעת הפגיעה בכלי הדם ותאי העצם היא מוקדמת יותר וההחמרה נעשית בקצב מואץ יותר בהשוואה לחולים סוכרתיים אחרים שאינם סובלים מתחלואה כפולה. הנזק השכיח ביותר בכלי הדם הקטנים בחולים הסוכרתיים מתבטא בקרנית העין, בכליות ובלב. הנזק בתאי העצב מתבטא בכאב, עקצוץ ואפילו תחושה רדומה ברגליים ובידיים. תופעות אלו שכיחות בקרב כל החולים הסוכרתיים – אולם מתרחשות בקצב מהיר יותר בחולים
ב- ED-DMT1.

כיצד מטפלים בתחלואה הכפולה?
כמו בטיפול במגוון הפרעות האכילה, גם כאן נדרשת גישה טיפולית של צוות; הצוות המינימלי הנדרש הוא רופא מטפל, פסיכולוג, ותזונאית קלינית (עדיף שכל אחד מהם יהיה מומחה בטיפול במצבים אלו). השלב הראשון הוא ייצוב או תיקון המצב הרפואי, שבמקרים חמורים עלולים לכלול גם אשפוז.

המטרה העיקרית של גישה טיפולית היא לגרום לחולה לחזור ולהזריק אינסולין במינון ובזמנים הנכונים, לאזן את רמות הגלוקוז בדם ואת משקל החולה, ולמנוע סיבוכים חריפים וכרוניים כתוצאה ממחסור באינסולין ומהיפרגליקמיה. אם החולה סובל מהרגלים הרסניים נוספים,כמו פעילות גופנית מוגזמת או הקאות/שלשולים יזומים – יש לטפל גם בבעיות אלו בהתאם.

שתפו, עקבו אחרינו וסמנו לייק: