מרביתנו מתבוניים מידי פעם במראה ובוחנים את מראנו. אולם ישנם אנשים העושים זאת זמן ארוך יותר ולעתים קרובות יותר מאחרים. מאידך, שמירה על מראה הגוף וטיפול נכון בו הם תהליכים טבעיים.
היחס לגופנו הוא חלק מהתדמית העצמית ודימוי הגוף שלנו. קיימים כאלו שאינם מרוצים ממראה גופם, בעיקר מתבגרים שגופם עובר שינויים רבים בתוך זמן קצר.
למרות שאנשים רבים אינם מרוצים ממראה גופם, או חלקים ממנו, הם אינם עסוקים במחשבות בלתי פוסקות בנושא. לעומתם, קיימים כאלה שהמחשבות על הפגמים הדמיוניים בגופם הופכות להיות מכבידות ומטרידות.
הפרעת גוף דיסמורפית באה לביטוי בעיסוק מתמיד במראה הגוף, שעלול לשבש את מהלך החיים התקין.
מהי הפרעת גוף דיסמורפית?
הפרעת גוף דיסמורפית (באנגלית: Body dysmorphic disorder – BDD) הוא מצב הכולל אובססיות, שהן מחשבות טורדניות החוזרות על עצמן שוב ושוב ומתמקדות בפגמים שהאדם מוצא בגופו.
אנשים הסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית עלולים להתמקד בפגמים המצויים במראה הפנים ובאזורים אחרים בגוף כגון: רגליים קצרות, גודל החזה, צורת הגוף.
הפרעת גוף דיסמורפית מכונה בשפת העממית גם "גועל דמיוני" משום שאנשים אחרים אינם מבחינים בדרך כלל ב"פגמים" שמטרידים את הסובל מההפרעה. המחשבות הטורדניות של הסובלים מההפרעה נוטות להעצים ולעוות את הפגמים עד שהם הופכים לממשיים.
התנהגות אופיינית להפרעת גוף דיסמורפית
התנהגות כפייתית. במטרה להרגיע את המחשבות הטורדניות אנשים הסובלים מההפרעה נוטים לעשות מעשים כפייתיים. לדוגמה, מישהו שסבור כי לאף שלו מראה מזעזע עלול להסתכל בתדירות גבוהה במראה, לשים מייק אפ בכל פעם שהוא יוצא מהבית, או לשאול פעמים רבות אנשים אחרים האם הם חושבים שלאף שלהם אכן צורה מגעילה. התנהגות הכוללת בדיקות, תיקון ושאלות שחוזרות על עצמן, היא התנהגות כפייתית.
אדם הסובל ממחשבות טורדניות מרגיש בדרך כלל דחף חזק ובלתי נשלט להתנהג בצורה כפייתית משום שהפעילות הכפייתית גורמת לרגיעה זמנית מהמחשבות המטרידות. הפעילות הכפייתית חוזרת על עצמה פעמים רבות במשך היום וגוזלת הרבה זמן ואנרגיה.
הימנעות. אדם הסובל מהפרעת גוף דיסמורפית עלול להישאר בבית, להימנע ממגעים חברתיים או להימנע מלהביט במראה.
ההימנעות וההתנהגות הכפייתית מספקות אמנם רגיעה, אך היא זמנית בלבד. ככל שהאדם מרבה בהתנהגות כפייתית ובהימנעות דפוסי המחשבות הטורדניות, הפעילות הכפייתית וההימנעות מתגברים.
לאחר זמן מה, נדרשות יותר פעולות כפייתיות להתגברות על הלחץ שנגרם עקב המחשבות הרעות. אדם הסובל מהפרעת גוף דיסמורפית אינו רוצה במחשבות אלו ובפעולות הכפייתיות המתלוות להן, אולם נראה לו בלתי אפשרי לשנות את הדפוסים.
מה גורם להפרעת גוף דיסמורפית?
הגורם המדויק להפרעה אינו ידוע, אולם מומחים סוברים כי הוא קשור לסרוטונין, אחד ממוליכי העצב העיקריים במוח. תפקוד לא תקין של סרוטונין קשור גם להפרעה טורדנית כפייתית (OCD), הפרעות חרדה אחרות ודיכאון.
ישנם אנשים שנוטים יותר לסבול מהפרעת בתפקוד הסרוטונין, כולל אלו שאחד מבני משפחתם סובל מחרדות או דיכאונות.
הבדלים תרבותיים יכולים גם לשחק תפקיד בהעצמת המחשבות על מראה הגוף. הרגישות למראה הגוף גדולה מאוד בגיל ההתבגרות, הקנטות והערות הנוגעות למראה הגוף עלולות להגביר את הרגישות והנטייה לפתח הפרעת גוף דיסמורפית.
מרבית הסובלים מההפרעה נוטים להסתיר את מחשבותיהם ואינם מחפשים עזרה. מסיבות אלו קשה מאוד לאמוד את מספרם. הפרעת גוף דיסמופרית מתחילה בדרך כלל בתקופת ההתבגרות, ואם אינה מטופלת עלולה להימשך שנים רבות.
פנייה לעזרה
רבים מהסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית נוטים להיעזר ברופאי עור או במנתחים פלסטיים לנסות ולתקן את ה"פגמים" בגופם. אולם רופאי עור וניתוחים פלסטיים אינם משפיעים על ההפרעה. אלו העוברים ניתוח פלסטי אינם מרוצים בדרך כלל מהתוצאה; למרות שהמראה שלהם השתנה, המחשבות הטורדניות עדיין נשארו. במקרה זה הם מתמקדים באזור "פגום" אחר בגופם.
הטיפול בהפרעת גוף דיסמורפית נעשה בדרך כלל ע"י פסיכולוג מומחה בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי. המטפל מסייע למטופל לבחון ולשנות את האמונות השגויות שלו, להימנע מהתנהגות כפייתית ולאתגר אותו באמצעות חשיפה למצבים הקשורים למראה גופו. לעתים יש צורך גם בטיפול תרופתי.
הטיפול בהפרעת גוף דיסמורפית אורך זמן ודורש עבודה קשה וסבלנות. חברים קרובים ובני משפחה הם כלי עזר חשוב. מאידך, אם המטופל סובל גם מדיכאון, חרדה, בדידות ובעיות אחרות – הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי יכול לטפל גם בהם
בסיכום, הפרעת גוף דיסמורפית, כמו הפרעות טורדניות אחרות, עלולה לשבש את מהלך החיים התקין, היא גוזלת אנרגיה ומונעת מהסובלים את הנאות החיים. פסיכולוג, או פסיכיאטר מומחה יכול לטפל בהפרעה ולאפשר לאדם לחיות חיים מלאים ומהנים.
